טקסט

תחמיץ של פעם | גדי גדיש

האביב מביא איתו המון דברים יפים, למשל פריחות בשדות, אלרגיה ואת חג הפסח. בענף הרפת, האביב מביא גם את עונת התחמיץ. מהו "תחמיץ"? זוהי חיטת חורף, שכאשר היא מגיעה להבשלה באביב, היא נקצרת ע"י קומביין ומובאת אל בור התחמיץ להידוק, וכעבור מספר חודשים תשמש להזנת הפרות.

בשנות ה-50 עמד בשטח רפת העוגן מגדל תחמיץ, מבנה גבוה ועגול, אליו היו מגיעות עגלות עמוסות חיטה קצורה מהשדה. לרגלי המגדל עמד טרקטור (הפרמל או אוליבר 88). מהטרקטור נמשכה רצועה ארוכה שבצידה השני עמד ה"בלאור", ששאב בעוצמה רבה את החיטה שעברה דרך צינור גמיש אל מרומי המגדל, במקביל למגדל (קרוב לקיר הטיפוס של היום) היה בור תחמיץ ארוך עם דפנות בטון, אליהן חוברו קורות עץ בעזרת זוויות ברזל, להגדלת קיבולת הבור.

השנים נתנו את אותותיהן בקורות העץ שנרקבו והותירו את זוויות הברזל לבדן. סיפורנו למעשה מתרחש בשנת 1988, בעת עונת התחמיץ, אז הייתי בתפקיד אחראי אחזקה של רפת העוגן. נהגי השופל שהידקו את התחמיץ בבור, ביקשו שאחתוך את הברזלים החלודים, פן יגרמו פנצ'ר בגלגלי השופל.

לרשותי היה טרקטור עם עגלה נגררת, עליה היתה מערכת ריתוך מופעלת ע"י גז (ברנר). במהלך המלאכה, עפו גיצים לצדדים והעשבים בסביבה החלו מעלים עשן. לפתע וללא כל הכנה מוקדמת, מבעד לעשן הגיחו עשרות דבורים ("צרעות מזרחיות"), מסודרות במבנה של טייסת קרב, והחלו לתקוף אותי מבעד לבגדי.

היה עלי לקבל החלטה מהירה! מה עושים? סגרתי את הברנר ונמלטתי לתוך הקבינה של השופל הסמוך, שם הייתי מוגן מפני הדבורים, אך לא מפני תגובה אלרגית לעקיצותיהן (שכן הייתי אלרגי לעקיצת הדבורה). כרפתן אמיתי, רצתי אל דיר היונקים, שם עמד מקרר גלידות ובו הוחזק ה"קולוסטרום", חלב האם הראשוני, קפוא בבקבוקים. זכרתי כי הקור משכך את הכאב והנפיחות. הכנסתי מספר בקבוקים לתוך גב חולצתי, ואכן כעבור מספר דקות הגוף התמודד יפה, והבנתי ש"יצאתי בזול". אם להסיק מסקנות, הייתי אומר שזה לא סתם דבורים, אלא קן של צרעות…

טאגים
Back to top button
Close
דילוג לתוכן