טקסט

אבטיח מבטיח | גדי גדיש

יום קיץ חם, שנת 1959, בני "רימון" בכיתה ו'.  שמחה פלג ואנוכי יצאנו לשוטט בשבילי הקיבוץ, טרם שעת מנוחת הצהריים. בעברנו ליד ה"רמפה" של המטבח, צדה עיננו משאית שהביאה משלוח אבטיחים למטבח.לא היינו זקוקים לזמן רב כדי להחליט שאנחנו "מרימים" אבטיח עסיסי. ניצלנו הזדמנות של אי תשומת לב נהג המשאית, ובידנו היה אבטיח מפתה. רצנו לבית הילדים ונכנסנו בדלת האחורית שהייתה בקצה מסדרון חדרי השינה, גילגלנו את האבטיח מתחת לאחת המיטות והלכנו להתקלח כפי שדרש סדר היום הקבוע שלנו. בשעה שתיים מוטיו (המחנך החדש שלנו) עשה כהרגלו סיבוב בין החדרים, לבדוק שכולנו רחוצים ושוכבים במיטותינו למנוחת הצהריים. כשהגיע מוטיו לחדר שלנו, שאל האם הכל בסדר… כמובן ענינו שכן. ואז הפתיע אותנו באומרו : ראיתי שסחבתם אבטיח מן המטבח. אני מבקש שתבטיחו לי שיותר לא תגנבו פירות מן המטבח,  ואת האבטיח הזה שכבר הבאתם, נחתוך ונחלק לכל ילדי הקבוצה.

כך זכינו כולנו במנה טעימה, אמנם קטנה, של אבטיח מתוק, וזכינו גם במחנך ערכי שחשנו כי הוא בוטח בנו ואוהד אותנו.

Back to top button
דילוג לתוכן