אנו אוספים בולים | גדי גדיש
כשהיינו ילדים לא היו בעולמנו אותם כלים טכנולוגים בהם משתמשים ילדים כיום. השתעשענו בכל מה שמצאנו בסביבת החיים שלנו : בנינו בתים על העצים, בנינו והעפנו עפיפונים, התגלגלנו על גלגיליות ברחבי הקיבוץ, שיחקנו מחניים ודגל, אספנו מפיות, עטיפות מסטיק או "פרסים". אחד התחביבם המכובדים יותר היה איסוף בולים.
אני בתור מלקט באופיי, נדבקתי בתחביב הזה גם כן. הורי קיבלו מכתבים מצ'כוסלובקיה, מצ'ילה ומארצות הברית. מכתבים כתובים בכתב יד היו אמצעי תקשורת שכן, מחשב, מיילים, שיחות טלפון, לא היו בנמצא. כך זכיתי לבולים ממכתבים שקיבלו הורי .
קיבלתי אלבום מיוחד לאיסוף בולי ישראל, אלבום מלא תמונות שעליהן הדבקתי בולים תואמים. קיבלתי גם אלבום ובו פסים שקופים להכנסת בולים.כשראו הורי שאני אספן בולים רציני, קנו לי ליום הולדתי את הספר "אנו אוספים בולים" שממנו למדתי רבות על בולאות.עידוד רב קיבלנו אנו הילדים אוספי הבולים משלושה חברי קיבוץ שהיו ידועים כאספני בולים : נתן יונגרייס, יענקלה מרון ויעקב ארדן. הם עשו עמנו עסקים : אנחנו הבאנו להם כמות גדולה של בולים ישראליים ותמורתם קיבלנו סדרה יפה של בולים צבעוניים מארצות שונות. הבולים ההונגריים היו היפים ביותר…
כדי להרוויח סדרות, "צדתי" בולים : ארבתי למוקו שהיה מחלק את המכתבים לתאי הדואר, ראיתי מי מהחברים זכה למכתב או שניים, ואחר הצהריים מבקש מאותם חברים את הבולים שעל מעטפות המכתבים שקיבלו. כשהיו בידי כמה קרעי מעטפות עם בולים, התחיל טקס קילופם מנייר המעטפה : טבילה במים שהמיסו את הדבק, ייבוש על שכבות נייר עיתון ולבסוף מיון לאלבום או איסוף לחבילת בולים המיועדת להחלפה . הבולים העסיקו אותי שעות רבות, מהם למדתי גאוגרפיה, הכרתי ארצות, בדקתי את מיקומן באטלס, למדתי שמות מטבעות של ארצות שונות, הכרתי שמות אישים, שמות צמחים ושמות ארועים הסטוריים.התמדתי בתחביב עד שהתגייסתי לצבא. חלק מהאוסף שלי נתתי ליענקלה מרון והשאר נמצא עד היום באחד הארונות שבביתי.
