טקסט

"החופש תם, נצא לדרך" | גדי גדיש

הימים מתקצרים, השמש שוקעת מוקדם יותר, החצבים ופריחתם והנחליאלים בחליפותיהם האלגנטיות.

בסנדלרייה העבודה בעיצומה- לספק נעליים לחורף הקרב, ובשיחת הקיבוץ אפשר כבר לראות את המסרגות מקפצות בהתרגשות לייצר סוודרים ואפודות חדשות לילדים.

גם בכיתות יש כוננות. מקבלים קלמרים חדשים (עשויים עץ עם מכסה שנפתח הצידה בקלילות), ובתוכו מחק לבן ונקי לגמרי ועפרון חדש הדור וארוך. המחדד הוא מחדד משותף לכל הכתה. הוא קבוע על שולחן המורה, ולשם הלכנו כדי לחדד את עפרונותינו.

והמחברת החדשה… עדיין נקייה נקייה ועוד אין בה אף שגיאה…

איזה כיף לכתוב בדף הראשון, כמו הזדמנות חדשה לשמור על מחברת נקייה ומסודרת.

למדנו לפי נושאים וכבר בתחילת השנה ידענו האם אנחנו הולכים להיות אינדיאנים או שמא נמלים או קיבוצניקים…

או אולי מגלי עולם אמיצים….

להבדיל מהיום,מורה אחד לימד אותנו את כל המקצועות.

היום הראשון ללימודים היה חגיגי ומרגש, כאשר כל אחד מאיתנו ידע שהוא גדול בשנה….

חזרנו לאט לאט לשגרת הלימודים ולציפייה היומיומית ולהפסקה הגדולה ב-10:00 בה נפגשנו במגרש המשחקים עם כל הכיתות ושיחקנו את המשחקים המיתולוגיים כמו "מחניים", "כדור הכאה", "חמור ארוך",וכו'.

כך עברו עלינו ימים אלו בלימוד ומשחקים, ובמרחק הזמן נראים כמו אושר גדול וממושך.

שנת לימודים טובה לכל התלמידים שלנו.

Back to top button
דילוג לתוכן