הפרדת כוחות | גדי גדיש

קיבוץ העוגן 1955 , קבוצת רימון – כיתה ב'. חיי שגרה , מטפלת ותיקה – זילפה עזר ומחנך חדש – מאיר פורגס.

באחד הימים אבשלום בן כיתתנו משתף את איציק ברעיון מהפכני – אסור לגעת בבנות הכיתה ואסור שהבנות יגעו בבנים. איציק נדלק על הרעיון ונרתם להוביל אותו יחד עם אבשלום . העניין נוהל כמו משטר צבאי , נאלצנו לקיים את החוקים , ולא – מצאנו את עצמנו בבית דין של איציק ואבשלום וספגנו נידוי חברתי. חשבנו שהמשחק יתקיים יום יומיים , אלא שאבשלום לא הסכים שנפסיק. בין כה וכה הבנות רק הפריעו לנו הבנים בכדורגל… הבנות לא קיבלו את הפעילות כעלבון אלא כמשחק. מי שהתנגדו היה מורנו מאיר והמטפלת שלנו זילפה.

לא היה קל לבצע את כללי המשחק שנכפו עלינו מכיוון שגרנו יחד בבית הילדים , למדנו, אכלנו , התקלחנו – הכל ביחד ! בנוסף , ילדי שיבולים הבוגרים מאיתנו , רדפו אחרינו הבנים עם מקל "נגוע" בנגיעה בבנות , ואנחנו ברחנו מהם כל עוד נפשנו בנו.

איך זה הסתיים ? איציק זוכר שהגיעה לכיתתנו ילדה חדשה – רותי שטריקר (שדה) בת דודתו של אשר שיבולים , והיא הודיעה שהמשחק הוא שטות גמורה , ושהיא תיגע במי שהיא רוצה . בינתיים כמו כל משחק , לכולנו נמאס מהעניין והמשחק פשוט נמוג.

אני אישית ציפיתי שהמשחק כבר יסתיים כי לא הבנתי למה אני צריך לעמוד בכללי המשחק . ואכן באחד הערבים איציק ואבשלום הודיעו שהמשחק הוציא לנו את המיץ והוא מסתיים. חגגנו את סיומו בגילגולים והשתוללות משותפת עם הבנות , בתוך ערימות הדורה שהתייבשו על מגרש הספורט. זכור לי שכל גופנו גרד מהמגע עם הדורה אולם סבלנו את הגירודים באהבה לכבוד החופש שקיבלנו…