יחידת דוושני רימון | גדי גדיש
1962, האביב מתדפק על דלתותינו, אנחנו בני קבוצת רימון בכיתה ט' ברמות חפר. פסח קרב ובא ומביא איתו את כל פיתויי האביב. עוברות בראשי מחשבות : כיצד נבלה את חופשת הפסח ? כאן נכנס לתמונה בן כיתתי איציק אוז'רוב ( אגם)בעל המוח הקודח ואוהב האתגרים , שהציע שנצא לטיול אופניים בצפון . בימינו מקובל לצאת לטיול שכזה עם כל הציוד הדרוש החל באופניים משוכללות וכלה בביגוד מקצועי. ואילו לנו היו אופניים הכי פשוטים עם הצמיגים המעולים מתעשיית הגומי של העוגן.
יצאנו שלושה: איציק ירמי גרדוש ז"ל ואני. איציק תכנן הכל. הצטיידנו כל אחד בתרמיל גב , שק שינה , מימיה , ומהמטבח קיבלנו קופסאות שימורים צידה לדרך. היעד הראשון קיבוץ בית אלפא . דיוושנו דרך ואדי ערה , עפולה , מה שהיום נחשב בלתי אפשרי בגלל עומס התנועה על כביש זה. בשעות אחר הצהריים נכנסנו בשערי בית אלפא ותהינו היכן נאכל , נתרחץ ונישן , שהרי באותם ימים לא היו בידינו טלפונים כדי לתאם ביקור שכזה.
איציק הלך לחפש את המזכירות ותוך זמן קצר סידרו לנו אנשי המקום חדר בצריף עם מיטות , וגם היזמינו אותנו לארוחת הערב בחדר האוכל. הרגשנו רצויים עם הכנסת אורחים שמוצניקית…
למחרת בבוקר הודינו למארחינו ויצאנו לכיוון קיבוץ משמר העמק "לבדוק את רמת האירוח" …אותה תרגולת כמו אתמול – הלכנו למזכירות , הצגנו את עצמנו , והעניין טופל: סידרו לנו מקום לינה רומנטי במתבן בין חבילות החציר וארוחות בחדר האוכל (השמנת ההכי טובה שאכלתי בחיי). למחרת שבנו הביתה דרך ואדי מילך , עייפים ומרוצים – עמדנו באתגר .
והנה חלפה לה שנה , שוב חופשת הפסח מתדפקת על דלתותינו ואנחנו מחפשים אתגר. איציק מציע טיול אופניים הפעם לדרום. יחידת הדוושנים כוללת חמישה רימונים : איציק ,שמחה פלג , ראובן פלדמן , גיורא מיכאלי ואנוכי . הצטיידנו במטבח ויצאנו. אחר הצהריים הגענו לקיבוץ כפר מנחם . התרגולת משנה שעברה חזרה על עצמה , ואיציק סידר "מוטל" במוסד "צפית" . הכל הסתדר לשביעות רצוננו. מוסד "צפית" ענה על "הציפיות".
למחרת דיוושנו מערבה דרך מערות בית ג'וברין , תל מארישה שהוא אתר עתיקות , ומייד גיורא ואני מאתרים מטבעות עתיקות , ומשם ליעד הבא – קיבוץ חצור , גם שם "סוכן הנסיעות" איציק מילא את תפקידו בהצלחה. למחרת שבנו הביתה דרך רחובות תל אביב.
שימו לב : באותה תקופה יכולנו לצאת למרחבים רכובים על אופניים פשוטים , לרכב בכבישים ראשיים לא עמוסים , ולהתארח כמו מלכים , בלי הודעה מוקדמת , בקיבוצים "משלנו" , וכל זאת עם תמיכה של ההורים .
לסיום אני רוצה להודות לאבי פוצו ( דוד גולדשטיין) שהעמיד לרשותי את אופני "מיכלזון" שלו , שבלעדיהם לא יכולתי לממש חלום זה.
