טקסט

יללת צבועים נוגה | גדי גדיש

השנה הייתה 1956, אנחנו קבוצת רימון, בכיתה ד' וקבוצת שבולים בכיתה ו'.

כידוע, עד 1988 בה עבר קיבוצנו ללינה משפחתית, ישנו אנחנו הילדים, בבתי הילדים. בערבים משחזרנו לבית הילדים מבקורנו היומי אצל הורינו, השאירו אותנו ההורים באחריות המחנכים או המטפלות ה"משכיבים". בלילה היינו נתונים לחסדי שומרי הלילה שטיילו בין בתי הילדים ובדקו שכולם ישנים ומכוסים היטב.

איור: יעקב גוטרמן

באחד הערבים יחידת המבצעים של כיתת רימון ארגנה מבצע – "צביעת" ילדי רימון הישנים, במשחת שיניים. בני שבולים חיכו בסבלנות שה"משכיבה" של כיתתם תלך לדרכה, חיכו עוד מעט ובשקט בשקט התגנבו לבית הילדים שלנו חמושים בשפופרות משחת שיניים "שנהב" וצבעו בה את מצחינו בעוד אנחנו ישנים שנת ישרים.

זמן מה אחרי שהצבעים יצאו, אחד מאיתנו התעורר מהצריבה על מצחו, בחן עצמו בראי ו… מיד קמה מהומה : צבעו אותנו ! צבי הלמן שהיה שומר לילה שמע את קולות ההמולה והגיע אלינו. משהבין מה קרה, הזדעקו כל נימי שובבותו של צבי שהיה ידוע במעשי קונדס . מיד ארגן אותנו הרימונים לפעולת תגמול. לקחנו שפופרות משחת שיניים, קופסאות משחת נעליים ובעידודו של צבי יצאנו אל בית שבולים. הקפנו את הבית ולהפתעתנו מצאנו את השבלימניקים מוכנים לקראתנו בצעקות … לא ידענו את נפשנו מפאת האכזבה. הבנו שאין ביכולתנו להגיב. הסתובבנו וחזרנו לבית הילדים שלנו, למיטות שלנו ולשנת הלילה שלנו. החלטנו שבאחד הלילות הבאים נפתיע את שבולים בצביעה כהלכה, אולם עד היום לא מצאנו הזדמנות לכך…

Back to top button
דילוג לתוכן