כוחה של מסורת | רות הילר

כל מי שכמעט בגיל 30 וגדל בקיבוץ בוודאי זוכר שהיה פעם מושג "חברת הילדים". זו היתה מעמד חברתי מעורך מאד, ורק ילדים בין כיתות א'-ו' יכלו להשתייך עליו. להיות חלק של שחברת הילדים סימל בגרות עם המון אחראיות.

לכל כיתה היתה/שכבה היה בית ילדים של עצמה. ילדים שסיימו גן חובה ועלו לכיתה א' קבלו עוד שנה של "חממה" וזמן להסתגלות למעמד של תלמידים מן המניין. אבל עם העלייה לכיתה ב' המעמד של הילדים השתנה, ובטקס מפואר הם התקבלו לחברת ילדים.

עם השייכות הזו הגיעה גם המון אחראיות, אבל גם הרבה זכויות. כחלק מהתוכנית הלימודים כל יום ילדי חברת הילדים עבדו במשק החי, וטיפולו בחיות הרבות שגידלו שם כגון ברווזים ותרנגולות מסוגים שונים, טווסים, עזים, שרקנים וארנבות. תמיד היה גם סוסון או חמור שהילדים היו רותמים לעגלה ונוסעים איתו למטבח להביא שאריות של ירקות ולחם ישן כדי להאכיל את החיות.

מי שלא שובץ לעבודה בפינת החיי עבד בגן הירק בו גידלו הילדים ירקות ופרחים. לעתים הגידול היה מספיק גדול שיכלו להעביר את היבולים השונים למטבח.
ומי שלא עבד בחוץ, לעתים היה תורן לעבודות נקיון וסדר בתוך הבית הילדים.
כחלק מהזכויות לילדי חברת הילדים נהנו מטיולים בחופשות וגם מקייטנת קיץ מיוחדת במינה.

אחד ה"חובות" של כל כיתת "ב", עם עליתם לחברת הילדים, היה לבחור שם לקבוצה. זו היתה אחריות מאד גדולה כי שם הקבוצה, כמו שם פרטי, נשאר לתמיד ומהווה דרך להשתייכות לכל החיים. שמות הקבוצות נבחרו על פי שמות מהטבע כמו נרקיס, שיבולים, רימון, יער, אביב, דרור, ועוד.

36 קבוצות בחרו שמות עד הופסקה המסורת ממספר סיבות. להעוגן כבר לא היה בית ספר בקיבוץ, וכל התלמידים למדו בבית ספר אזורי. המעורבות בחברת הילדים, כחברה, פחתה. גם הקבוצות היו מאד קטנות, לעתים עם רק ילד או שניים בשכבה.

עם חגיגות ה-70 לפני כשנתיים, כאשר נפגשו יחד כל קבוצות הילדים במפגש חגיגי, עלה צורך להחזיר את המסורת של בחירת שם לקבוצה. אתם בוודאי זוכרים שכל קבוצה התבקשה להכין שלט עם שם הקבוצה. בסיום החגיגות צילמתי והדפסתי את כל שמות הקבוצות ותליתי אותם בארכיון. לאחר מכן הזמנתי כל הקבוצות מא' עד ו', להגיע לארכיון לראות את השלטים עם שמות הקבוצות ולהתרשם. כבר במפגשים האלו היו ילדים שהתחברו לנושא השמות והזכירו באמירות כגון "אמא שלי היתה בקבוצת X." או שאלו "באיזו קבוצה היתה סבא שלי?"

אחרי הביקור בארכיון הילדים חזרו למרכזונים וכל קבוצה עברה תהליך של דיון, הצעות לבחירה, הצבעה, ובסוף בחירה של שם, והחזרנו את המסורת. אני מאד גאה להציג:

שכבת כיתה ו' – לוטוס

שכבת כיתה ה' – ים

שכבת כיתה ד – גלים

שכבת כיתה ג' – צלף

שכבת כיתה ב' – אלון

שכבת כיתה א' – צנובר

חברת הילדים השתנתה במשך השנים אבל הצורך בשייכות עדיין חשוב. מהיום והלאה כל כיתה א', עם כניסתה למרכזון, תבחר שם שכבתי.

לסיום, ביקשנו ממדריכי המרכז הבוגר לספר קצת על התהליך:

במרכז הבוגר עברנו תהליך בחירת שם לשכבת כיתה ה' וכיתה ו'.
בעבר, תהליך זה היה חלק בלתי נפרד מחיי הקיבוץ ונעשה בשלב מוקדם הרבה יותר. השם שניתן לקבוצה היה כשם משפחה שני, יש יאמרו אפילו ראשון.
שנים אחרי שנפסקה מסורת זו, החליטו מספר אנשים שאמנם הקיבוץ נפרד מסממנים קיבוציים מסויימים, ואמנם בתי הילדים הם היום זיכרון ישן (ונושא מעניין למחקרים רבים) אך הערך החברתי והאישי של כל פרט בקבוצה והחשיבות של שייכות לקבוצת השווים, חשובים גם היום.
וכך, בתהליך משותף בין רותי הילר ובין מדריכי החינוך הבלתי פורמאלי, ניתנה לילדי חברת הילדים ההזדמנות לבחור שם לשכבה שמלווה אותם עוד מהגן.
במשך שבוע עמדה תיבה ובה הציעו הילדים שמות לקבוצות. וביום חגיגי אחד, הוזמנו כל ילדי השכבה להצבעה חשאית ומכבדת. הילדים התרגשו מאוד מהארוע ודאגו לשמור על בחירות הוגנות.
ישנם עוד תהליכים רבים שהילדים האלה צריכים לעבור כדי שתהיה משמעות לשם שבחרו. חוויות משותפות, ערבות הדדית, ועוד רגעי משבר וצמיחה
שיתנו את המשמעות האמיתית של קבוצה.
גאים להיות חלק ברגעים המעצבים האלה.
מדריכי המרכז הבוגר