טקסט

כמו אז גם עכשיו – מגיע הסתיו | גדי גדיש

הסתיו כמנהגו מביא אלינו כל שנה את סימניו המיוחדים. נחליאלי וחצב, ציפורים נודדות, פירות הדר, פקאנים, גויאבות עם ריחן השנוי במחלוקת וכו'…

אנחנו רוצים לספר על סתיו אחד שבו התחילו לקטוף כותנה בהעוגן.

כותנה היתה גידול חדש בארץ, והיכרנו אותה רק מסיפורי הכושים באמריקה.

…והנה "אמריקה" כאן, בפקעותיה הלבנות כשלג.

בשנים הראשונות, קטפו עם קטפת ג'ון דיר, שהרכיבו על טרקטור ג'ון דיר .

הטרקטור נסע ברוורס, ובין גלגליו האחוריים הורכב תוף גדול עם אצבעות מתכת שהסתובבו מעל הכותנה, והעלו את הכותנה לסל גדול מעל המנוע. כשהסל התמלא, היתה הקטפת שופכת את הכותנה  לעגלת רשת שניצבה בקצה השדה. אחרי כל "נגלה", עלינו הילדים והחברים על העגלה, להדק ברגלינו את הכותנה. הקטפת היה חד-טורית, ואחרי כל שורה נאלצנו לאסוף בשקית או בידיים את מה שנשאר. (ולשיר "בים לבן…")

כשהתמלאו העגלות היה צורך להסיע אותם למנפטה בגרנות.

לגדי יש סיפור מהימים האלה: "הובלתי כאמור כותנה לגרנות, ובטרקטור לא הורכב קולט גיצים על הארובה, והתבקשתי להיות ערני במיוחד, שמא ידליק גץ את הכותנה. עצרתי ליד קיבוץ המעפיל ועליתי על העגלה לבדוק אם הכל בסדר. להפתעתי אני רואה גוש כותנה שחור בעגלה. השלכתי את הגוש הבוער במהירות אל הכביש, חיכיתי דקות ארוכות לראות שאין יותר אש, ובזהירות רבה הובלתי את העגלה למנפטה."

לתשומת לב הקוראים: היום, בהשוואה לאז, יש לגד"ש שלנו 4 קטפות של 6 טורים, מהמשוכללות ביותר. הכותנה נאספת ישר ל"בלות" גדולות, של 2.5 טון, מהודקות ומכוסות. יחי הקדמה, סתיו נעים.

Back to top button
דילוג לתוכן