כש"שמש העמים" זרחה כאן | גדי גדיש
באחד הימים תוך שסקרנו שקופיות מארכיון העוגן , צצה לפתע תמונת ציור , ברכה שציירתי לאבי לכבוד יום הולדתו ה 36 בשנת 1956. כמובן שהתרגשתי לפגוש מחדש את הציור. איני יודע כיצד הגיע אל אוסף השקופיות. כשהבטתי בפרטי הברכה, הבנתי שהכותרת "תחי מהפכת אוקטובר" המחישה את האוירה שהייתה בשנים הללו בקיבוצנו : אלילי תנועת הקיבוץ הארצי היו סטאלין ,שנקרא "שמש העמים", ולנין.
רוח סובייטית שלטה בכל . בבית ספגתי המון אהדה לרוסיה ולרוסים , אבי היה פרטיזן יחד עם חברים רוסים , אימי שוחררה מטריזינשטדט על ידי חיילים רוסים . מקהלת הצבא האדום נחשבה מאוד , הספורט הרוסי נערץ , חג האחד במאי (בסילוף אותיות קראתי לו חג במאי…) נחוג ברצינות רבה , ואני חיכיתי בהתרגשות לקרטיב הנכסף שחולק בסוף המצעד האדום.
בחודש מרץ 1953 סטאלין , שמש העמים , נפטר. בקיבוצנו הייתה אוירת אבל לאומי. למחרת כשהגיע עיתון "על המשמר" כולו היה מלא מודעות אבל על מות סטאלין. הורי שמרו שנים רבות את הגיליון של אותו יום.
האהדה לסטאלין נמשכה עוד זמן קצר. אט אט נתגלו סדקים במורשת שלו , האידאל הסובייטי החל להתפורר ואת מקומו תפסה האהדה לחיפושיות ולאלויס "המלך"..
מה שהיה חיובי בברית המועצות של פעם , היה הסמל של הפטיש והמגל על רקע אדום שעד היום הם הסמל של "הפועל" ואני הרי איתם, עם הפועל , לאורך כל הדרך…
גדי
