לעלות בסולם הדרגות | גדי גדיש
אל תטעו, לא מדובר פה על דרגות צבא, אלא על סולם דמיוני-מקומי, שזר לא יבין. סולם זה מדרג את אביזרי הלבוש שלנו בילדותינו ונעורינו, כאשר המעבר לדרגה הבאה לווה בציפייה מרובה. הזכורות ביותר היו דרגות המכנסיים: במחזורים הראשונים של ילדי העוגן, קיבלנו "מכנסי גומי" – מכנסיים קצרים שהיו סגורים עם גומי באזור הברכיים (בתמונה). מכנסיים אלו היו נשיים בגזרתם, אך מובן שגם הבנים וגם הבנות לבשו אותם. אוי לבושה שתקפה אותנו כאר ראו אותנו כך ילדי הקיבוצים האחרים, בערך בכיתה ה'. כמה ייחלתי להגעת הדרגה הבאה, ואכן ההישג הגדול התאפשרתוך זמן קצר- מכנסיים ללא גומי. בדרגה מספרשלוש שמחנו להתווספות ה"שליץ" (או "חנות"במכנסיים, עם כפתורים. שיא השיאים הגיע בכיתה י"ב, סוף סוף קיבלנו מכנסי "אתא" בצבע שחור אופנתי.
ב – 1959, עת עלייתנו למוסד, לסולם הדרגות נוספו גם הנעליים. תחילה – נעלנו נעליים גבוהות הדומות לנעלי צבא, להן קראנו "שלמות".
נעליים אלו שימשו אותנו בימי חול וגם בשבת ובנסיעות לעיר הגדולה. בכיתה ט' השתדרגנו: קיבלנו נעליים "חצאיות", כלומר, עד גובה הקרסול שסולייתן עשויה קרפ (מעין גומי) וצבען חום, תוצרת מוטו – העוגן. זאת הייתה גאווה גדולה! נעליים מדגם זה בצבע שחור – קיבלנו רק בכיתה י"א.
בתור בני נוער התעניינו גם ב"אקססוריז", והנה– בכיתה ט' לסולם התווספו שעוני Bimesa, ולאהיה גבול לאושרנו.
**עלי לציין, שבמחסן הבגדים הייתה פינה של בגדי נסיעות וימי הולדת, בגדים משודרגים אותם זכינו ללבוש רק לאירועים מיוחדים.
השלב האחרון בילדותנו – נעורינו, כמו כל נערי ישראל, היה מדי צה"ל – ללא הבדל, כולם אותו הדבר. מאז הדברים השתנו ללא היכר והמבחר העומד לרשות ילדינו הוא כמעט בלתי מוגבל, וטוב שכך…
להתראות גדי
