נפלתי ב"ים השיבולים" | גדי גדיש
המקום – המוסד החינוכי "רמות חפר"
השנה – 1962 , אני בכיתה י'.
הייתה התרגשות גדולה – להקת הגבעתרון הידועה והאהובה, הגיעה להופעה אצלנו במוסד. כמובן שהגיעו המוני "נספחים" מהסביבה וחדר האוכל של המוסד היה מלא מפה לפה.
כשהגעתי למקום נוכחתי שלא נותרו מקומות ישיבה. אילתרתי מקום תצפית טוב – העמדתי שרפרף שמצאתי צמוד לקיר הצפוני , עליתי עליו ונשענתי על הקיר שמול הבמה שהייתה צמודה לקיר הדרומי. המופע החל , התלהבות אחזה בקהל, והנה הגיע השיר "ים השיבולים". השרפרף כנראה בהשפעת קצב השיר , החל להתנדנד יחד עם ים השיבולים…תוך שתי שניות מצאתי עצמי הפוך על הרצפה כשכל משקל גופי על פרק כף ידי ואחת מרגלי השרפרף נעוצה בישבני. כאב לי ולא ידעתי להיכן לרכז קודם את תשומת ליבי – לפרק היד או לישבני… משמעת פנימית מנעה ממני לצווח, שלא להפריע למופע. כי מה יגידו אם אצעק? החזקתי בשקט עד סוף המופע.
למחרת בבוקר התעוררתי עם יד נפוחה ונשלחתי לקופת חולים, אולם לא הייתי מורגל בנסיעה באוטובוס ושמחה בן כיתתי התלווה אלי. צילום רנטגן גילה סדק בעצם פרק כף ידי. היד נחבשה וחזרתי לשגרה.
לימים כתבתי את הסיפור הזה לתחרות סיפורים על להקת הגבעתרון לרגל הוצאת דיסק של הלהקה. זכיתי בפרס – דיסק של הגבעתרון, אותו מאוד נהניתי לשמוע, על אף שהגבעתרון היו "מתחרים" רציניים ללהקת העוגן שאני חבר בה עד היום.
