טקסט

עבדים היינו – זיכרונות מפסח | גדי גדיש

הכניסה לחג מתחילה כבר שבועות אחדים לפני ערב החג. הכל בתכונה. האביב בפריחותיו, ריחותיו והתרגשויותיו. אנחנו, ילדי חברת הילדים, מגויסים כבר לניקיון יסודי של בית הילדים. חלונות, רשתות, ובעיקר מזרוני העשבים הכבדים, מוצאים לאויר ומרוססים בפליט שאמור לחסל את ה"וילדה חייס", שחגגו כל השנה בין עשביהם.

במקביל, החלו החזרות לערב החג, מקהלה מדברת עם "קומו תועי מדבר". חזרות מיגעות, מוקפדות מאוד, ואנחנו זקופים, ממושמעים, חדורי חשיבות היסטורית,חוזרים וקוראים, חוזרים וקוראים.

ועוד תפקיד שהוטל עלינו – "חד גדיא". גם כאן התבקשנו למלא את תפקידנו במלוא האחריות והכישרון. אחד מסימני החג הקרב, שהיה מרגש ברמות על: הופעתו של מוטו טראוריג ז"ל הסנדלר, עם שק גדול מלא סנדלים חדשים ועם ריח חזק של עור חדש. הוא שפך את תכולת השק, וזילפה עזר ז"ל, חילקה לכל ילד את סנדליו החדשים, עם הסנדלים קיבלנו חולצות לבנות כשלג ו… מכנסים קצרים חדשים עם גומי.

בערב החג, כבר בבוקר טרחו החברים על סידור חדר האוכל לפי מפת ישיבה שנתן יונגרייס ז"ל תכנן. כדי שלכל משפחה יהיה שולחן מסודר לשבת. צוותי המרק, הבשר והאורז היו כבר מוכנים. צוות החיסול היה בכוננות כבר  כמעט מתחילת הערב. התורנות השמירה בשער הוחלפה כל רבע שעה.

הערב מתחיל, הילדים מביאים שיבולים – עומרים עומרים שנקצרו אחר הצהרים בחרמשים. ואז שומעים את קריאת ההגדה הקיבוצית מכל קצות חדר האוכל, קול מפה וקול משם. אחד מהפינה הצפונית ואחד ממרכז חדר האוכל, ושלישי אי שם בצד מערב…

(אני, גדי, תמיד חיכיתי לכוס שלישית – כי היא בישרה את תחילת הארוחה).

הארוחה היתה ארוחת גורמה בכל קנה מידה! הקיינדלך נימוח בפה, הגפילטע פיש היה הטוב בעולם, והקומפוט – חלומי!!! טעמים כאלה לא יישכחו לעולם!!

ושוב, אני מזכיר  שמאוד אהבתי את החג, אך יותר את סופו, כאשר הגיע לחם טרי ממשמר השרון…

חג שמח ופורח

Back to top button
דילוג לתוכן