שמר-טף או "משמר לילדים" | גדי גדיש
שנות ה-50, אנחנו בחברת הילדים, הכל מתנהל כרגיל על פי סדר קבוע, לכל יום התפריט שלו , לכל יום המשימות שלו והיעוד שלו:
ביום שישי אחרי הצהריים – חצי טבלת שוקולד פרה ששימשה אותנו כנכס בנקאי , ובמשך כל השבוע הבא עשינו עסקים עם קוביות השוקולד.
בשבת- רפרפת של ארוחת הצהריים, על שלושת גווניה- למטה חום שוקולד, באמצע צהוב וניל ולמעלה ג'לי אדום (אם חס וחלילה סדר הצבעים התבלבל, אוי לאותה רפרפת, איש לא היה אותה אוכל… ).
ואז מגיע יום שלישי הגדול,היום בו קיבלנו את גליון "משמר לילדים" על המיטה ,בשעת מנוחת הצהריים, אחרי המקלחת היומית. (השבועון היה אחיו הצעיר של "על המשמר" העיתון היומי של המבוגרים.) השבועון הזה היה ערוץ התקשורת כמעט היחיד בינינו לבין העולם שמחוץ לקיבוץ שלנו. שיא הכיף בשבילי היה להכנס למיטה ולהתכרבל בתוך ה"פפלן" עם השבועון ביד. קראתי את כל המדורים והשארתי את מדור הספורט של ישראל פז כמנה אחרונה. היה לי חלום שציור שלי יתפרסם במדור ציורי הקוראים.
פעם אחת העזתי ושלחתי ציור. ואכן , כמה שבועות מאוחר יותר הופתעתי למצוא את הציור שלי מתנוסס בעיתון. ציור שלי מודפס בעיתון שרבים מילדי ישראל קוראים בו, ושמי מודפס תחתיו ! באותו היום הסתובבתי כמו תרנגול גאה ברחבי הקיבוץ.
נפרדנו משבועון "משמר לילדים" כשעלינו למוסד בכיתה ז', שהרי השבועון היה מיועד לילדי בית הספר היסודי. המשכתי לעיין בגליונות שקיבלו אחי הצעירים . עד היום אני נושא בליבי זכרונות טובים מהשבועון.
