ארי ברנע

ביוגרפיה

אריה ברנע נולד ב־20/7/1931 בעיר ברטיסלבה שבסלובקיה בשם ארווין בלז'  (BALAZS) להוריו ליוש וברכה.

כאשר היה בן שנה עברה המשפחה להונגריה, לעיר Salgótarján שבה התגוררו הסבים, הוריו של ליוש.

ברכה פלדמן, ילידת הונגריה, באה ממשפחת חייטים דתייה אדוקה מהעיר Sárospatak . במשפחה היו בן וארבע בנות.

ליוש, יליד סלובקיה, היה בן למשפחה של שלושה אחים ואחות , נגר במקצועו. שני אחיו היגרו לברזיל עם תחילת האנטישמיות. ליוש, עם משפחתו והוריו, היו אמורים להצטרף אליהם, אך בשל פרוץ המלחמה והיותו בגיל גיוס נאסרה עליו היציאה. הסבים נתפסו בגבול כאשר ניסו להבריח כסף לילדיהם בברזיל, ובכך נשללה מהם האפשרות להגר, כמו גם הפנסיה ההונגרית שלהם. ליוש היה קומוניסט, אך הצניע זאת וניהל יחד עם אשתו ברכה בית דתי.

בגיל ארבע התחיל ארווין ללמוד ב"חדר" וידע לקרוא עברית עוד לפני שידע אותיות לטיניות. בגיל שש התחיל ללכת לבית הספר בעיר. כבר בגיל שבע נהג ללכת לספרייה העירונית ולהשאיל ספרים, תחביב שהיה לו עד סוף ימיו.

בשנת 1940, בחיפוש אחר פרנסה, עברה המשפחה יחד עם הסבים להתגורר בדירה קטנה בבודפשט. אביו הפך לסוכן נוסע ופירנס יפה את משפחתו ואת הסבים. מדי פעם גויס למספר חודשים, ואז קיבלה המשפחה משכורת צבאית זעומה שלא הספיקה למחייתם, ולכן החלה אמו לעבוד כתופרת. ארווין למד בבית הספר לימודים כלליים ולימודי קודש.

ב־1942 גויס אביו לפלוגות העבודה באוקראינה. מדי פעם הגיעה ממנו גלויה, עד שגם זה נפסק. בהמשך התברר כי שהה במחנה שבויים, חלה בטיפוס ומת.

בבודפשט נשארו ארווין, אמו והסבים. היחסים בבית היו קשים. הסבים השניים, הוריה של ברכה, נשארו לבד לאחר שאחותה התאומה נרצחה יחד עם ילדיה. הסבא היה אדם חולה שנזקק לעזרה. כשהגיעה הודעה שהסבתא נפטרה, נסעה אמו להלוויה ולטפל באביה. ארווין, בן ה־12, היה אמור להצטרף אליה בסיום שנת הלימודים. עד אז נשאר עם הסבים בבודפשט וסבל מהם יחס קשה שעליו לא הסכים לספר.

גלויה שהגיעה מאמו בישרה כי הגרמנים מתקרבים, וביקשה ממנו שלא יגיע. בהמשך התברר כי היא ואביה נלקחו לאושוויץ, ושם נרצחו.

ב־19/3/1944 נכנסו הנאצים להונגריה. בתי הספר נסגרו ונערים נלקחו לעבודות כפייה. ארווין הצטרף לחבר והתחיל לעבוד בפינוי הריסות תמורת משכורת, ובכך ניצל מעבודות כפייה.

סבו, שהיה בעל קשרים בקהילה, הצליח להכניס את ארווין לרשימת הילדים ברכבת של קסטנר, אך ברגע האחרון הוסר שמו מהרשימה ומישהו עם קשרים טובים יותר נכנס במקומו. המשפחה עברה לגור ב"בית יהודי", בצפיפות עם משפחה נוספת, ובהמשך הועברה לגטו, לדירה קטנה עם 18 נפשות בתנאים קשים ביותר.

הסב, שהיה דתי מאוד, היה זכאי לקבל מזון כשר ומדי יום יצא לקבל אוכל. באחד הימים הוא לא חזר, וארווין יצא לחפש אותו. הוא נעזר באנשים שהכיר, ולבסוף, לאחר מספר ימים, נאלץ ללכת לזהות את גופתו של הסב בחדר מתים ענק, והוא רק בן 13. הסב נקבר בקבר אחים בחצר בית הכנסת בבודפשט.

עם השחרור, עברו ארווין וסבתו לבית הדודה אחותו של ליוש בבודפשט, וארווין חזר לבית הספר. בהמשך יצא לעבוד בבית דפוס, עד שאחיה של ברכה חזר מהחזית ברוסיה ולוקח אותו אליו, לעיר Sárospatak  כדי שימשיך ללמוד.

כשהדוד התחתן, הוא הודיע לארווין כי אין ביכולתו להמשיך לממן את לימודיו, וארווין יצא לעבוד כגובה כספים. הדוד היה אדם דתי מאוד, ולבסוף ארווין עוזב אותו על רקע חילוקי דעות קשים בנושא. הוא עבר לגור לתקופה קצרה עם דודה אחרת, ולאחר מכן חזר לבודפשט והצטרף לתנועת "הבונים", שם למד, עבד ועבר הכשרה לקראת העלייה לארץ

ב־1948, הפליג מיוגוסלביה לארץ באונייה "פאן קרסצ'נט", ומשם הגיע לקיבוץ העוגן יחד עם חברת נוער א' "המרדנים", והפך מארווין בלז' לארי ברנע.

ארי עבד בנגרייה בקיבוץ והמשיך את מקצועו של אביו עד יציאתו לפנסיה. כמו כן, יצא ל"פעילות" וניהל את הנגרייה של מחלקת הבנייה. בקיבוץ היה מעורב ופעיל בוועדות השונות.

את נחמה הכיר דרך חברים משותפים, וב־1965 הם התחתנו והקימו את ביתם בהעוגן, המקום שבו הרגיש ארי לראשונה שזה ביתו.

נולדו להם שלושה ילדים: דלית, הדס וגדי, ושמונה נכדים: עומר, רתם, יולי, עידו, גוני, מיה, הדר ורני.

עליהם הוא תמיד אמר שזה הניצחון הגדול שלו על הנאצים.

תמונות נוספות

עדות יד ושם