מאיר מקסימיליאן מילר
ביוגרפיה
מקסימיליאן )מיקשה( מילר נולד בסלובקיה, בכפר ביסטרה ,(Prešov) בשנת .1899 הוא היה בן בכור לאימו, רוזלין נוימן ואביו, יצחק מילר. אימו נפטרה בלידתו. אחרי שאביו התחתן שנית, נולדו למאיר עוד 3 אחיות ו7- אחים. רוב האחים למדו בישיבות, אבל הוא לא הסכים ללמוד בישיבה, אלא הלך ללמוד בבית ספר למסחר בעיירה ההונגרית שאטורליאויהיי .(Sátoraljaújhely)
מאיר התחתן עם ארז'יקה )אליזבט( נוימן מפטיובצה (Petejovce) בשנת 1930 וכעבור שנתיים נולד בנם הבכור, נתן ,(Ervin) כעבור עוד שנתיים הבן השני, זאב .(Alfred) הם גרו במיכלובצה ,(Michalovce) שם הייתה קהילה יהודית גדולה, ברווחה יחסית . מאיר עסק במסחר – תיווך בעצים. לרוב הוא תיווך בין בעלי היערות וסוחרי העצים, או בעלי מנסרות שהיו זקוקים לעצים. נוסף לכך השתתף במכרזים לתיקון כבישים ובנייתם.
החיים של המשפחה במיכלובצה השתנו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה: צ'כוסלובקיה פורקה לצ'כיה וסלובקיה הפשיסטית שחוקקה חוקים נגד היהודים ומשנת 1941 חויבו היהודים לענוד טלאי צהוב. יותר מעשרת אלפים עסקים בבעלות יהודית הולאמו ומס כבד – שלא היה ביכולתם לשלם – הוטל על היהודים. אלפי יהודים פוטרו ממשרות ציבוריות ורבים הפכו לנזקקים. נאסר על ילדים יהודים ללמוד בבתי ספר ממלכתיים, אסור היה לגור ברחובות הראשיים, ללכת לגינות ציבוריות וכו.'
אבל הסכנה הגדולה החלה במרץ ,1942 כאשר החל גירוש היהודים לפולין. ההורים, עם זאב ונתן הגיעו בפסח 1942 לפטיובצה )הכפר של סבא נוימן,( כמו בכל שנה, וזה הציל אותם מהגירוש שהחל באותו הזמן במיכלובצה. המשפחה נשארה בכפר במשך השנתיים הבאות, בחסות סבא יהודה נוימן שהוכר כחיוני למאמץ המלחמתי )סיפק אדני רכבת מהיערות שבבעלותו.( מאיר עבר עם עוד כמה אנשים מהכפר הסמוך להתחבא ביערות. האיכרים הקימו להם מין אוהל מעצים, דומה לזה שהיו מקימים לעצמם חוטבי העצים כאשר שהו בחורף ביער.
ב15.5.1944- הוצא צו שעל כל יהודי מהאזור המזרחי של סלובקיה לעקור מיד לחלק המערבי, בגלל הקרבה לחזית. ליהודים אורגנו כמה מקומות לשהייה משותפת, והמשפחה נסעה לאחד מהם – זמיאנסקה קרטה Kerta) .(Zemianska מאיר היה פסימיסט מטבעו, הוא טען שזה לא יכול להיות טוב שכל כך הרבה יהודים מרוכזים במקום אחד. לאחר כמה שבועות הוא מצא דירה בעיירה קרובה והמשפחה עברה לשם.
ב29.8.1944- פרץ המרד הסלובקי ורוב היהודים עברו לאזור המרד. מאיר מצא חדר בדירה של איכרים בכפר בלאז'ה ,(Baláže) יחד עם עוד משפחה נוצרית, גם מאיר הציג את משפחתו כלא יהודית. כשהגרמנים הגיעו לכפר, הם עברו בכל בית ולקחו לחקירה את ראש המשפחה של הדיירים הזמניים. זקיף גרמני הוביל כעשרה אנשים כאלה לחקירה, וביניהם גם את מאיר. מאיר היה האחרון בשורה, ובחסות החשיכה היורדת נעלם מהשורה ולא הסתכן בחקירה. בימים הבאים הוא עבר ליער והצטרף לקבוצת יהודים שהיה להם שם בונקר. החזית הרוסית נתקעה בינתיים בסלובקיה. הרוסים, משיקולים שלהם, התקדמו בהונגריה ושיחררו אפילו את עיר הבירה בודפשט. בסלובקיה הם הגיעו לסביבת ברזנו במרכז סלובקיה.
עם התקרבות החזית הפרטיזנים חששו מהתקפה גרמנית והחליטו לעבור דרך ההרים מזרחה כדי לחבור לצבא הרוסי. היהודים )בכפר ובבונקרים ביער היו כמאתיים יהודים,( החליטו ללכת בעקבות הפרטיזנים. אחרי תלאות רבות במעבר הארוך דרך הרים מושלגים, הגיעו לברזנו – לשטח המשוחרר של סלובקיה.
המלחמה הסתיימה, עינת, התוספת האחרונה למשפחה, נולדה. הבנים חזרו לבית הספר ולתנועת השומר הצעיר. בשנת 1949 עלה זאב לארץ, ולאחר כמה חודשים, נתן הגיע לארץ. אז כבר הונהג בצ'כוסלובקיה המשטר הקומוניסטי, ובשנת 1950 ההגירה נאסרה והפכה לעבירה פלילית. יהודים זוהו כבלתי נאמנים, קשר לישראל החשיד בריגול. מאיר עבר בשנת 1952 את הגבול למערב גרמניה, וחיכה שם 4 שנים שאשתו ובתו תצטרפנה, אבל זה היה מסוכן מדי, ירו בגבול בבורחים. בשנת 1956 עלה מאיר לארץ, והתיחשב ברמת-גן, בקרבת 3 מאחיו שגרו שם. כעבור 4 שנים נוספות הצליחו אשתו ובתו לצאת מצ'כוסלובקיה והמשפחה התאחדה מחדש. מאיר למד עברית באולפן, ועבד כמנהל חשבונות בסוכנות היהודית ויותר מאוחר ב'מוצרי תכן.' הוא אהב לשחק שחמט, ובפגישות עם בניו, הם ישבו מיד לשחק, בלי הרבה דיבורים.
בשנת ,1977 שנה אחרי שאשתו, ארז'יקה, נפטרה מסרטן, הוא עבר לגור בקיבוץ העוגן, בקרבת נתן ומשפחתו. הוא זכה לחיות בשנות חייו האחרונות קרוב לנעמי ונתן שטיפלו בו במסירות, וקרוב לנכדיו. משלושת ילדיו נולדו לו 8 נכדים, 16 נינים וחימש אחד- עד כה.
