מאיר שלמון
ביוגרפיה
אבא מאיר, הוגו בפי חבריו , נולד למשפחה ציונית בעיר קלוז' – בחבל טרנסילבניה שברומניה, אח צעיר לאחיו דוד-המכונה שולה -הגדול ממנו ב10- שנים. בנעוריו הצטרף לתנועת השומר הצעיר, היה פעיל כחניך וכמדריך, יחד עמו היתה חברתו לאה פריץ' – המכונה בוצי . לראשונה הגיע לארץ עם הוריו בהיותו בן 13 בקיץ 1935 ,לבקר את אחיו דוד כבר אז חבר קיבוץ דן, פעיל מרכזי בתנועה, ולימים ראש הנהגת השוה"צ בארץ, . עם סיום לימודיו בחטיבת הביניים בחר להגיע ארצה ,ללמוד חקלאות ורפת בכפר הנוער בן-שמן בשנים .1937-39 עם סיום לימודיו, חזר למשפחתו ולתנועה בקלוז,' אך העליה והגשמה בארץ היו משאת נפשו .
לקראת קיץ 1941 עלה ארצה ונשלח כמדריך של קבוצת צעירים מקן השומר הצעיר בתל אביב "גדוד השדה" לקיבוץ בית אלפא להכשרה, ביולי 1942 זכה לקבל ת.ז. של תושב הארץ. עם סיום תפקידו כמדריך, עבר עם חברתו מהקן, אסתר עפרוני, לעזרת אנשי הרפת בקיבוץ מעברות, אשר נזקקו לאיש מקצוע בתחום. לאחר 3-4 חודשי עבודה במקום, עברו לקיבוץ העוגן, במקום מושבו הראשוני בגבעת השומר )גן חיים( ליד כפר סבא, שם נקלט לעבודה ברפת , לאחר שיעקב תמיר גויי לבריגדה.
בדצמבר 1944 נולדה לזוג הצעיר בת – יעל )יולה( . מאיר ואסתר נפרדו, כשיולה היתה בת3. עם סיום המלחמה באירופה הגיעה לאה פריץ חברתו מהתנועה בקלוז כשורדת יחידה ממשפחתה הגדולה, למאיר נודע דבר הישרדותה , נסע לעין דור והביאה לקיבוץ העוגן בגן חיים. עם פרוץ מלחמת השחרור גויס מאיר לפלמ"ח- לחטיבת אלכסנדרוני, ונלחם בכיס- פלוגה, עם שובו נישאו מאיר ולאה, ובינואר 1950 נולדה בתם היחידה עופרה – היום רוזמן .
מאיר המשיך בעבודתו ברפת, ומילא תפקידים בקיבוץ, כמדריך של חברת הנוער הרומני-המרדנים, כמזכיר , גזבר ומרכז משק, פעיל בעשיה החברתית והמשקית בקיבוץ. ב- 1962 זכה, יחד עם חבריו לצוות הרפת בפרס קפלן על שיא בתנובת החלב, הפרסאלון . הפרס הוענק ע"י שר החקלאות דאז, יגאל אלון.
ביתו יולה נישאה לדוד פלג ובסוף 1964 נולדה למאיר נכדה סיגל, ראשונה לדור השני בקיבוץ. מאיר הפך לסבא גאה ומאושר מאוד מהכינוי החדש -סבא . מאיר ממשיך בפעילותו במשק וברפת ומהר מאד נולד נכדו השני, זיו. בשנת 1967 עוזבים מאיר ולאה את הקיבוץ למושב גן השומרון, עופרה ממשיכה ללמוד במוסד החינוכי רמות חפר. ב- 1971 נישאה עופרה לאיציק רוזמן שקבעו את ביתם בקיבוץ לגאוותו של מאיר. לזוג הצעיר נולדו 3 ילדים, מיכל יוחאי וגיא, נכדים למאיר ולאה. כעבור זמן קצר נולדה רעות בת ליולה , מאיר סופר 6 נכדים כולם בקיבוץ והאושר עצום.
מאיר עבד באיחוד החקלאי, כמנהל כספים, הדריך ועסק בפיתוח ישובים חדשים שעלו על הקרקע בכל רחבי הארץ. מאיר ולאה חיו חיים נעימים וטובים הרבו לחזור למחוז ילדותם בעיר קלוז, לפגוש חברי נעורים ולהתגעגע לבית ולמשפחה שנספו בשואה.
מאיר היה סבא אוהב ומפנק לכל נכדיו ולאחר שעברו לגור בנתניה, דאג לקחת את נכדיו בשבתות, לבית הקולנוע, לאכול גלידה ולחוף הים בנתניה. במהלך ימי החופשות לקח את הנכדים לעבודה במשרדו בתל אביב, וחשף בפני נכדיו הקיבוצניקים את העיר הגדולה על כל הנאותיה. בעבודתו האחרונה, ליד שולחן עבודתו במשרד, עבר התקף לב ונפטר, בטרם הגיעו לגיל .65
לפי בקשתה של לאה נקבר מאיר, כאן באדמת הקיבוץ, שבנה וכל כך אהב,. זכרו עמנו כל העת.
