ביוגרפיה
מרים נולדה בעיירה טעט (Tet) שבהונגריה, בת לנפתלי ופסל שטרן. היא נקראה מרגיט (ובשם חיבה- מנצי). אביה, שהיה בעל חנות, נפטר כשהייתה בת כשנתיים והותיר אותה ואת שתי אחיותיה הבוגרות ממנה. אמה התפרנסה מעבודות תפירה, ומגיל צעיר עזרה לה מנצי. כשהייתה בת 6 עברה המשפחה לסלובקיה.
היא הייתה תלמידה טובה, אבל אמה הורתה לה להיות צנועה, להסתיר את הצטיינותה ולא להתבלט. בעקבות אחותה הגדולה שרה, הצטרפה מנצי לתנועת הנוער "השומר הצעיר" ובניגוד לדעת אמה הצטרפה גם לפלוגת הכשרה לקראת עלייה לארץ, דבר שגרם לנתק ביניהן. אחרי כשנה וחצי בהכשרה היא יצאה עם קבוצת חבריה מ"קיבוץ ד" בכוונה לעלות ארצה, אבל בעת שהקבוצה חצתה את הגבול מהונגריה לרומניה, היא נתפסה ונאסרה. אחרי מספר חודשים בכלא ההונגרי היא הועברה למחנה עבודה שנוהל על ידי "יחידות שירות העבודה" (Munkaszolgálat) ועבדה בכפייה בתנאים קשים בסלילת כבישים. כעבור כשנה היא הצליחה להשתחרר באמצעות רישיון עליה (סרטיפיקאט) שארגנו חבריה מהקיבוץ. רישיון העלייה היה משפחתי, ולכן היא נישאה (בנישואים פיקטיביים) לאריה יערי שהצטרף אחרי עלייתם ו"גירושיהם" לקיבוץ עין דור. הם הגיעו לארץ ברכבת שנסעה במשך כשבועיים דרך רומניה, בולגריה, טורקיה, סוריה ולבנון.
למרות שהיה בידיה רישיון עלייה, היא הועברה עם הגעתה לארץ למחנה המעצר בעתלית. כאשר שוחררה לבסוף, היא הגיעה לקיבוץ העוגן, הצטרפה לחבריה ומאוחר יותר נישאה ליוסף שחר (פירי). בקיבוץ היא עסקה במלאכות ועבודות שונות. היא עבדה בגן הירק, במטבח, במחסן הבגדים ובחינוך. היא נשלחה על ידי הקיבוץ לתל אביב ללמוד סנדלרות ויצרה נעליים לכל חבריו. מאוחר יותר היא שימשה כרכזת ועדת הבריאות, שטיפלה בסידורים בירוקראטיים מול מוסדות הבריאות ועזרה וליוותה את חולי הקיבוץ. למעשה היא ייסדה את תפקיד ועדת הבריאות. בשני העשורים האחרונים לעבודתה היא הייתה המטפלת של חברי האולפנים לעברית ושל המתנדבים מחו"ל ששהו בקיבוץ. בעבודה זו היא המשיכה גם אחרי שמלאו לה שמונים שנה. היה לה כישרון לתפירה והיא התבקשה להכין תלבושות בכל שנה בפורים וגם להצגות שונות.
מרים הייתה מעורבת בנעשה בקיבוץ והייתה פעילה, מלבד בוועדת הבריאות, גם בוועדת החברים ובוועדת הקשר עם החיילים. בנוסף לליווי ולטיפול המסור שנתנה לחברי האולפן והמתנדבים, היא הייתה אם אוהבת ומסורה וסבתא מעורבת לנכדותיה, אותן אהבה ושמחה לטפל ולפנק. היא נפטרה בשנתה בבית אבות בטבריה.
