אוריאל כהן

במקום הספד מאוחר, ההספד שלא נכתב

אוריאל אבא שלנו, נולד 08/07/1918 בכפר קטן בסלובקיה המערבית, כבר בגיל צעיר נשלח אבא אוריאל אל קרוביו בוינה, כשחזר אבא לברטיסלבה נשלח ללמוד את מקצוע השרברבות.

באוקטובר 1939 עלה ארצה עם אונית המעפילים "הילדה", אחרי טלטולים רבים הגיע ארצה בייחד עם קבוצת המעפילים ונשלח ישר לכלא במחנה המעצר עתלית.

עם שחרורו מהמעצר בעתלית עבר לקיבוץ העוגן עבד כאינסטלטור בקיבוץ ובישובי הסביבה, ב ספטמבר 1940 נערכה הגרלה בקיבוץ, אבא עלה בהגרלה  והתגייס לצבא הבריטי כחלק ממכסת גיוס שהוטלה על הקיבוץ, אבא שירת בצבא 5 שנים בהן שרת כחיל בחזית מצריים, איטליה, גרמניה צפון אפריקה ועוד.

אחרי שחרורו מהצבא חזר אבא להעוגן, עבד כאינסטלטור, נהג משאית ועוד.

במהלך השנים, אבא אוריאל מילא תפקידים רבים בקיבוץ במועצה ובמפעל.

בשנת 1960 עם ארבעה ילדים כשאני הקטן כבר בן שנתיים, בחרו ההורים למסד את הקשר ולהתחתן בקפריסין.

במהלך השנים הראשונות לקיבוץ שימש אבא כמזכיר ומרכז משק, במסגרת תפקידו הציבוריים, היה חלק מהתפתחות הקיבוץ, אבא לא ויתר על השמעת דעותיו בשיחות סגורות ובפני כל הציבור וראה את הקיבוץ כחלק ממנו, לקח הכל ללב (עד שנזקק לקוצב לב).

בשנת 1964 נבחר אבא לתפקיד סגן ראש המועצה, ביחד עם חיים בן צבי שהיה ראש המועצה הראשון בעמק חפר, השניים פעלו רבות לפיתוח המועצה בכלל ומשק המים וניקוז השטחים החקלאיים בפרט, כבר בשנים אלו הונחה אבן הפינה הראשונה למערכת המאגרים ומחזור המים במועצה, אבא ידע ליצור קשרים עם כולם, ידע לגשר על הפערים בין המושבים לקיבוצים וליצור מערכת אמון מלאה במועצה.

לאחר שסיים את תפקידו במועצה אבא חזר לעבוד בקיבוץ הישר למכונת הכלים במטבח, לאחר תקופה בה עבד בשטיפת כלים גויס כמשווק למוצרי המפעל ב"מוצרי תכן", בשנות עבודתו של אבא כמשווק, לא הסתפק בעבודתו במפעל והיה חלק בלתי נפרד מהנהלת המפעל והקיבוץ, במהלך כל השנים שמר על המסורת של קיום מפגשי התייעצות על הנעשה בקיבוץ, מסורת שהתחילה עוד בימיו כמזכיר ומרכז משק.

אבא לא וויתר על המעורבות בקיבוץ גם בימים בהם עבד מחוץ לקיבוץ ובימים בהם מחלת הלב חיבה אותו להוריד קצב ולהישאר בבית. כל אלו לא הפריעו לחבורה להתיישב ליד מיטתו של אבא עם כוס קפה ועוגה טובה מעשה ידיה של אמא ולדון על הנעשה בקיבוץ, לא נשכח את הישיבות הארוכות סביב בניית חדר האוכל, אבא שדגל כל חייו בצניעות טען כי המבנה המתוכנן הינו גדול מידי, יקר מידי ומנקר עיניים, דעתו של אבא לא התקבלה והמבנה החדש יצא לדרך.

לאורך כל השנים ליוותה אמא את אבא בדרכו הציבורית, אמא לא אהבה את מעורבותו הבלתי מסויגת של אבא בעשייה הציבורית, כותבת אמא ביומנה, "עם כל אהבתך, לא פינקת אותנו, ידעת לדרוש מאיתנו ולעמוד על העקרונות הקיבוציים. עצה כן, הבהרת בעיה, שיחה עם הבנים, אך שכל אחד יתמודד בעצמו, כל אחד בכוחותיו יתגבר על הקשיים, לא תמיד קיבלתי את גישתך, לא ידעתי לאהוב את הקיבוץ כמוך", אמא הלכה לעולמה בשנת 2004 לאחר שנים בהן נלחמה עם האובדן לצד מצב בריאותי לא קל.

נזכור את שניכם כמכלול אחד שלם ומושלם

יולה, נמרוד אבנר חגי

תמונות נוספות