יוסף (פירי) שחר

ביוגרפיה

יוסף שחר שכטר (פירי) נולד בעיירה טיאצ'ובו, אשר ליד נהר טיסה בחבל רוסיה הקרפאטית בצ'כוסלובקיה. אבי המשפחה – מחסידי הרב טייטלבאום היה אדוק מאד. האם, שמוצאה מהונגריה, אם כי היתה גם היא אדוקה מאד, הכירה את התרבות הלא יהודית והיתה ראליסטית יותר מבעלה. הורי המשפחה המסועפת התפרנסו מתיווך קרקעות, ממסחר ומאוחר יותר גם מתפירה. למשפחה נולדו שמונה ילדים, מהם פירי הוא השני.

בגיל ארבע התחיל פירי ללמוד ב"חדר" וכעבור שנתיים גם בבית ספר יסודי, בו שפת ההוראה היתה צ'כית. וכך – ילד רך – מידי בוקר היה קם בשעה חמש והולך בחושך, בשלג או בגשם, ל"חדר". משם עבר בשעה שמונה לבית הספר, שם למד עד שעות הצהריים ושוב ל"חדר" עד שעות הלילה. אחרי כל זה היה חוזר לבית הוריו ומכין שעורי בית.

מגיל שש עד שלוש עשרה עבר לגור בבית הסבתא והסבא, שהיה מנהל חשבונות ידוע. הנימוק הרשמי היה קרבת מגוריהם לבית הספר, אבל, כנראה, הסיבה היתה הקושי לקיים משפחה מרובת ילדים.

בגיל חמש עשרה, עם סיום לימודיו בבית הספר, ציפו ההורים, שימשיך את לימודיו ב"ישיבה". אולם פירי מרד, החליט ללמוד מקצוע ובחר בענף הדפוס. בעודו עובד כשוליה בבית הדפוס, הצטרף לתנועת "החלוץ המזרחי" ובגיל שבע עשרה השלים את המרד, כאשר הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" במקום. במרוצת השנים הלכו בעיקבותיו כמעט כל אחיו ואחיותיו, מי במוקדם ומי במאוחר.

תפנית זו גרמה לניתוק היחסים בין פירי ואביו, אשר למעשה לא דיבר איתו. רק בגיל עשרים ושתיים, לפני יציאתו לארץ ישראל, ליווה האב את בנו הסורר לתחנת הרכבת ונפרד ממנו לשלום.

פירי יצא לפלוגת הכשרה עם הקבוצה הגדולה הראשונה של קיבוץ "ד" והגיע ארצה כמעפיל באניה "אטראטו – קולורדו". כבר למחרת, בהגיעם אל המחנה הזמני ליד כפר סבא, יצא בתוקף תפקידו כגזבר, בשליחות הקיבוץ, לסדר רשיונות עבודה, תעודות למיניהן ולהשיג מימון לקיום ראשוני של חבריו.

באותם הימים, ערב מלחמת העולם הראשונה, מעטים היו מקורות הפרנסה. פירי נאבק על השגת מקומות עבודה לחברים בכל הארץ ועל פיתוח אפשרויות פרנסה בקיבוץ, במטרה להשיג עצמאות כלכלית. מלחמת העולם השניה, אשר פרצה בסתיו 1939, לא הקלה על יתר קשיי ההסתגלות של הגרעין הצעיר, אבל היא פתחה גם אפשרויות חדשות, אותן ידע פירי לנצל היטב לרווחת חבריו. מאז היה שותף פעיל בכל מעשה מפעולות הקיבוץ. הוא כיהן כמזכיר וכמה פעמים כגזבר וכמרכז המשק. הוא נטל חלק פעיל בועדות, בשיחות הקיבוץ, בהנהלת המפעל התעשייתי והיווה במשך כל השנים את אחד מעמודי התווך בבניית הקיבוץ. אם כי עיקר פעילותו התמקדה בבית, הוא נעתר פעם אחת, בסוף שנות החמישים, לבקשת התנועה ויצא לפעילות ב"קרן השומר הצעיר".

בשנים בהן לא מילא תפקידים, עבד בפלחה ובמפעל התעשיה. עם גידול הפעילות במפעל הוא עבר לעסוק ברכישת חומרי גלם והובלתם. הוא לא הגביל את עצמו לעבודה בלבד והמשיך להשתתף בפעילות עניפה במפעל ובקיבוץ. הוא היה נציג הקיבוץ בהנהלות של "גרנות" ו"מוצרי תכן" ובועדת הביקורת של "גרנות".

לאורך כל חייו היה נאמן לאמת הפנימית שלו. הוא השכיל לנתח את המאורעות באופן רציונלי, אך ידע להוסיף את ההיבט האנושי, ותמיד מתוך יושר אישי ואינטלקטואלי, כוחו היה בשילוב היכולת לנתח, להסיק מסקנות ולשכנע. אף כי הצטייר כאיש המעשה בכלכלה, במשק ובחברה, לא משך ידו מערכי הרוח. הוא קרא ספרות עניפה, למד נושאי יהדות ופילוסופיה והתעמק בניתוח תהליכים פוליטיים וחברתיים. הוא חלם לצאת לשנת לימודים בנושא היהדות – כשיתפנה…

אהבתו למשפחה הקרובה לא ידעה גבול והוא לא חסך מאמץ כדי לעזור ולהקל על בני משפחתו. במשך השנים התאספו סביבו גם אחיותיו ואחיו – ציפי אגמון ז"ל, אסתר ורדי וצבי שחר. אחותו רחל, אחרי שהות קצרה בקיבוץ העוגן, עברה לעיר. פירי היה לכולם האח הבוגר ואולי – תחליף מה להורים, שניספו בשואה. וכך, בעודו עובד בגינתו האהובה עליו, בקרב משפחתו הקרובה והרחבה, בקיבוץ הגדול והפורח, שלו תרם רבות, נפל מהתקף לב, ממנו לא קם עוד.