צבי שחר נולד ב-1926 בעיר טייץ בצ'כוסלובקיה למשפחה חרדית. בשנת 1938, עם כיבוש הנאצים, האזור בו הוא חי עם משפחתו סופח להונגריה, ועקב התעללות של תלמידים אנטישמיים בבית הספר, עזב את הבית בגיל 12 והלך ללמוד בישיבה הרחק מהמשפחה.
בגיל 18 עזב את הישיבה, קיצץ את הפיאות והצטרף לשומר הצעיר. אחיו הבוגרים, יוסף (פירי) וציפי כבר היו פעילים בתנועה. לקראת העלייה שלו לארץ נסע לבודפשט ללמוד מקצוע – חרטות מתכת. נפרד מהוריו ומשני אחים הצעירים ממנו, ומעולם לא ראה אותם עוד.
הנאצים השתלטו על בודפשט וצבי נשלח למחנה עבודה בכפייה. באמצעות תעודות מזויפות שקיבל מהמחתרת החלוצית הצליח לברוח. הוא חי כנוצרי עם משפחה שעזרה לו לברוח לרומניה. בגבול רומניה קבל תעודות רומניות מזויפות. באוקטובר 1944 שוחררה העיר בוקרשט והוא התחיל את המסע שלו והעלייה לארץ ישראל.
באותה השנה, עם הגעתו לארץ, השתלב בחברת הנוער של קיבוץ עין שמר. ב1946 חברת הנוער של עין החורש התאחד עם חברת הנוער מעין החורש וממעברות והתיישבו בקיבוץ גבולות, שם הוא חי 15 שנים. ב-1962, עם הרצון להיות יותר קרוב לאחים שלו, פירי, ציפי, ואסתר, צבי עבר לקיבוץ העוגן עם המשפחה, אישתו דאז והבנים מנשה ואביב.
בהעוגן צבי מילא תפקידים רבים בכירים בקיבוץ ובמפעל. את לאה הכיר ב-1968 והיא הצטרפה עליו לקיבוץ עם 2 בנותיה, נעמה ואלה. (בנה דרור נשאר עם אביו).
צבי נפטר ב-2018.
