טוב לחלות בעד קיבוצנו | גדי גדיש
כולנו מכירים את תמונת העליה על הקרקע , שלושת הצריפים ומגדל המים שהוקמו בין לילה. הצריפים שימשו למגורים וכמה שנים מאוחר יותר שינו תפקידם: הדרומי לחדר קריאה, הצפוני לבית ילדים ובתווך האיזולציה , היינו , חדרי בידוד לילדים חולים. חטפת דלקת גרון או גריפה (שפעת)? הובלת אחר כבוד אל האיזולציה שם טופלת בפינוק ובאהבה על ידי המטפלת המיתולוגית אסתר פואה או מטפלות אחרות . אוכל מיוחד וטעים ממטבח הילדים , עוגות מתוקות, משחקים ומפגש עם ילדים בגילאים שונים מילאו את היום. כדי לחזור בריא לשגרת בית הילדים נאלצת לשהות במקום עוד שלשה ימים ללא חום פן תדביק חברים… כאשר בנו את המועדון לחבר בתחילת שנות השישים, נהרסו הצריפים והאיזולציה עברה לבית ליד המרפאה המוכא כ"משחקיה".
כאשר פרצו מחלות הילדות המדבקות חצבת, אדמת, חזרת, אבעבועות רוח, לא נלקחנו לאיזולציה. הגישה הייתה שונה – שמו אותנו בהסגר בבית הילדים , הקיפו את חצרו בחבל שסימן גבול ואין נכנס ואין יוצא. כל זאת כדי שנדביק אחד את השני ונתחסן היטב בנוגדנים כנגד המחלה שלא תתקוף בבגרותנו שהרי זה מסוכן. אהבנו את ההסגר. כולנו יחד נהנינו מבילויים, משחקים והשתוללות.
מקרה אחד שאני זוכר: אותם ילדים שעברו ניתוח לכריתת שקדים זכו לחדר נפרד באחד מבתי הילדים , קיבלו אוכל רך מיוחד והמון גלידה מ"גלידה האקר" שבכפר ידידיה. כמה אני קנאתי בהם ! הייתי מוכן לתרום את השקדים שלי , רק שאזכה בכמה מנות גלידה…
כמה טוב היה לחלות בעד קיבוצנו…
