קדימה לא מתאפשר, ואז לרוורס מתפשר | גדי גדיש
השנה 1970. עבדתי בפרדס. את הענף שרתו כמה טרקטורים, אחד מהם – פרגסון 35 שבחלקו האחורי היה מחובר מנוף להעמסת מיכלי פרי.
בעונת הקטיף גוייסו נערים מהמוסד החינוכי לעזרת צוות הפרדס. אותם נערים נהגו להשתעשע , לסחוב טרקטורים ולשוטט עמם בסביבה. כדי למנוע מעשים אלה, נעלנו את הטרקטורים עם סיום יום העבודה , נעולים כשהם במצב של רוורס… לתומנו חשבנו שנעילה שכזו תמנע את סחיבת הטרקטורים. באותו זמן גרתי באזור בריכת השחיה, קרוב לסככת הטרקטורים של הפרדס.
ערב אחד קלטה אזני את רעש המנוע של הפרגסון. מיד חשדתי שמישהו "סוחב" אותו. רצתי החוצה וראיתי את הטרקטור מתרחק לכיוון מערב. הזעקתי את אשר אלון מרכז הענף, הנענו טרקטור אחר ורדפנו אחרי הפרגסון. ראינו אותו נכנס לקיבוץ מעברות ונוסע בעליה לכיוון רמות חפר.
משהגענו למוסד, מצאנו את הפרגסון חונה ליד בית קבוצת "שלהבת". התברר שגבי בן דור שעבד בפרדס, ביקש להשתעשע, סחב את הטרקטור ונסע את כל הדרך ברוורס כדי לא לשבור את המנעול. במפתח שהיה בידנו פתחנו את המנעול והחזרנו את הטרקטור למקומו בסככת הפרדס, מבלי שגבי הרגיש בדבר…. אנחנו החלטנו שגבי אמנם נהג מצטיין שהצליח לנסוע את כל הדרך ברוורס, ובכל זאת נתנו לו על הראש כאשר בא לחפש את הטרקטור שנעלם מעיניו.
