"הנה הים הגדול" | גדי גדיש

הכל התחיל כשפינינו את דירת הוריי לפני כשנה. ידענו שבעליית הגג ישנם קרטונים המאוחסנים שם כבר כ – 60 שנה, אך רק לפני כשבועיים התחלנו למיין את תכולתם. באחד מהם, נמצאו מחברות לימוד שלי מבית הספר היסודי. בין מחברת נושא "הארנבת" לנושא "אבותינו", גיליתי במחברת של כיתה ב' (שנת 54-55), ציור שציירתי בהשפעת חיי השבתות של פעם. בציור רואים את משאית האינטר של הקיבוץ, עמוסה באנשים האוחזים באבובים גדולים, בדרכם אל הים. הנסיעות הללו התקיימו בכל שבת בבוקר בתחילת שנות ה – 50, מכיוון שעדיין לא היתה בריכה בקיבוץ. זו נבנתה רק בשנת העשור לקיבוץ, 1957, וכך, בעונות הקיץ בשעה 8:00 בבוקר, היינו עולים על המשאית עם סנדוויצ'ים ואבובי ענק (של טרקטורים), ונוסעים אל חוף מכמורת. בדרך, כשהמשאית היתה חוצה את גשר ויתקין, שהיה אז בנוי מקרשים, ליוותה אותנו "נגינת הפסנתר" של קורותיו. ברגע הזה התחילה אוטומטית גם השירה – "הנה הים הגדול", לפי המנגינה של "שימי ידך בידי". לאחר מספר שעות בים, חזרנו הביתה עייפים אך מרוצים.