אלפיים שנות שכנות | גדי גדיש
כולנו מכירים את אבן הריחיים העגולה הגדולה הניצבת בין חדר הקריאה לחדר הנצחות, ליד המועדון לחבר. מעטים יודעים מאין וכיצד הגיעה האבן למקומה.
כידוע אני חובב עתיקות, והנושא מרתק אותי. אני זוכר שהאבן הייתה מונחת גלויה בין העשבים, קרוב לבריכת האגירה של גבעת חיים, כקילומטר מזרחית לקיבוצנו. אני זוכר שהרי בקרבת מקום מצאתי חרסים רבים פזורים על פני הקרקע והתגריתי "לחטט" באדמה, ובעזרת כף גינה חפרתי במקום ולהפתעתי גיליתי רצפת פסיפס צבעונית ובור עגול מטויח שכנראה שימש לבית בד שהיה במקום.
ניסיתי לברר כיצד הגיעה האבן למקומה בקיבוץ.אשר אלון אמר שלדעתו שניו (שמשון מרר אבא של רונית) היה מעורב בדבר. החוש האישי שלי אמר שגם בניטו רונן (שהיה חבר קיבוצנו) שמאוד התעניין בארכיאולוגיה , היה בעניין. התקשרתי אל אביהו בנו של בניטו שאישר את השערתי שאכן בניטו ןשניו שניהם יחדיו עסקו בהעברת האבן למקומה הנוכחי, אחרי שקיבלו אישור מרשות העתיקות כמובן. לא הצלחתי לברר מתי הדבר נעשה , אני משער שכמה שנים אחרי שנבנה המועדון לחבר.
בשנת 1963 כאשר נעקר מטע הבננות של מעברות בשטח שנמצא מזרחית לאולם הספורט שלנו, נעשה במקום חריש עמוק שבעקבותיו התגלו שפע ממצאים ארכיאולוגיים – מטבעות, כלי זכוכית, עמודי אבן ועוד ממצאים שהעידו על כך שבשכנותנו היה קיים ישוב לפני אולי אלפיים שנה, שכן המטבעות שנמצאו היו מתקופת הרומאים. כמה וכמה חפצים שמצאתי באותו שדה חרוש, שמורים היטב אצלי בבית בוויטרינה קטנה ואני נהנה לראותם.
