זיכרונות חנוכה משנות ה-50 בהעוגן | גדי גדיש
אני זוכר היטב את האווירה המיוחדת והמורגשת בבית הילדים בימים שלפני חנוכה.
ההכנות היו הפרוזדור לחג, גזרנו בנייר משי חנוכיות וסביבונים, נרות, והדבקנו על חלונות בבית הילדים בעזרת משחה לניקוי כלים.
הקישוטים נראו יפה בערב כשהיה חושך בחוץ ואור מבפנים. ואז הגיע זמן הכנת הלפידיםשנעשתה בבית ההורים.
אני יחד עם אבא קשרנו קופסת שימורים למקל עם חוטי ברזל, ובתוך הקופסא שמנו כף של חול ועליה סמרטוט ספוג בנפט. התהלוכה של הלפידים הייתה יוצאת מאזור בית הילדים אל גבעת החנוכייה של שרגא וייל. בזמן תהלוכת הלפידים, אבא שלי היה במתח רב שמא אדליק למישהו את השערות ורווח לו מאד כשנגמרה התהלוכה.
זכור לי שהתהלוכה הייתה מלווה בתזמורת הכפר ובשירה.
תזמורת הכפר הייתה:
צבי בר- גיטרה
משה אלפן- מנדולינה
יוז'י אשל- מפוחית
זאב גרטלר ויענקל'ה מרון- שירה.
כשהתהלוכה הגיעה לגבעה, היה טכס הדלקת נרות כאשר כל שנה הקדישו את הנרות לגופים ויחידים שהיו ראויים לציון מיוחד.
לא פחות חשוב היה הצד הקולינרי. בחדר האוכל חיכו לנו הסופגניות הטובות ביותר בעולם! את הלביבות אכלנו בבית הילדים עם שמנת חמוצה ממטבח הילדים.
זכורה לי שנה אחת שהכינו תערוכה של חנוכיות של זאב גרטלר, חנוכיות מאביזרי חשמל,(זאב גרטלר היה חשמלאי של הקיבוץ), התערוכה הייתה אז מאד יפה בעייני.
זיכרון נוסף יש לי כמילות השיר: "סביבון מעופרת יצוקה "
בידיו האומנות הכין משה גלנצמן תבנית של סביבון מעץ עם חור למעלה, ואל התבנית יצק עופרת נוזלית ואז טבל את התבנית במים, ומהתבנית יצאו סביבוני עופרת מושלמים.
בחדר האוכל עמדה חנוכיית עץ- עבודה משותפת של משה ושרגא וכל ערב בזמן ארוחת הערב הדליקו בה את הנרות. כך עברו שמונה ימי החג באווירה נעימה של אור נרות וטעם סופגניות.
