מגובה עיני הטוש | גדי גדיש
דמיינו לעצמכם שלטוש שבמקלחת היו עיניים… אילו חוויות יכול היה לספר לכם ?
בבתי הילדים בהם גרנו, ישנו ביחד בנים ובנות בחדרים, למדנו ביחד, אכלנו ביחד, וגם התרחצנו ביחד במקלחת המשותפת שבבית הילדים. הכל היה טבעי ומובן מאליו. אחרי ארוחת הצהריים ואחרי כחצי שעה של עבודה במשק הילדים, בגינת הצומח של חברת הילדים ובבית הילדים שלנו, סדר היום הקבוע הביא אותנו למקלחת. ומה בעיני הטוש? ראה שניים שניים מתרחצים, גם בנים וגם בנות, מתנגבים, לובשים תחתונים וגופיה נקיים והופ – למיטות למנוחת צהריים. פעם בשבוע , היו המטפלות מוסיפות ומנקות לנו אזניים וצפרניים.
השנים עברו, הטבע עשה את שלו, ורק בכיתה ו' הוחלט על "הפרדת כוחות" ותמה המקלחת המשותפת. אלא שהסקרנות והשובבות יצרו פעילות חדשה – הצצה למקלחת של הבנות. אנחנו הבנים מצאנו שיטות שונות כיצד להציץ. הגדיל לעשות אחד הבנים שהסתתר בתוך שק הכביסה המלוכלכת שעמד בפינת המקלחת. צרחות של הבנות שהרגישו בתזוזה בתןך השק, גילו את ה"פושע"… בפעם אחרת מוטיו המחנך שלנו תפס את אחד הבנים מציץ מבעד חלון גבוה שאליו טיפס, ושלף אותו מגובה החלון בעזרת מגרפה…
כאשר בגרנו ועברנו למוסד רמות חפר, המשכנו לישון יחד בנים ובנות בחדרים, ושם כבר הייתה מקלחת נפרדת לבנים ומקלחת נפרדת לבנות. כשהתגייסנו לצבא, עברנו לגור בנים לחוד ובנות לחוד בצריפים שלא היו בהם שירותים ומקלחות. נאלצנו להתרחץ במקלחת הציבורית שהייתה חוויה בפני עצמה: נעלנו כפכפי עץ, נעמדנו תחת חמשת הטושים,ומים חמים זרמו עלינו במשך שעה ארוכה. שרנו, התבדחנו, סיפרנו חוויות, בקיצור – זו הייתה שעת מפגש חברתי מהנה ביותר. בגלל זמן הבילוי הארוך במקלחת, יכולנו לזהות את הנכנסים הטריים מבלי להרים את הראש ואת העיניים.
ימיה העליזים של המקלחת הציבורית תמו כאשר בשנת 1977 הרסו אותה כדי לבנות את חדר האוכל החדש. אי אפשר שלא לציין את צוות האינסטלציה שטיפל במערכת הקיטור כדי לספק שפע מים חמים, הלא הם חנן ורדי , ואיתו זכריה וציון השכירים. כשפנית אל חנן בבקשה לטפל בתקלה כלשהי , היה בפיו משפט תשובה קבוע במבטא יקי – "זכריה ראה ? ציון שמע ? אנחנו נגיע לטפל".
אם תשאל את הטוש מה הוא ראה , ודאי יהיו לו עוד סיפורים רבים לספר על חווית המקלחות של פעם.
